השנה היא 1950 . הספר הראשון בסדרת "חסמבה", חבורת סוד מוחלט בהחלט התל אביבית, פרי יצירתו של יגאל מוסינזון, נוחת על מדפי הספרים. שלג
ראשון נערם בתל אביב. בין לבין, בעקבות הזרמת מי ביוב לחופי הים של תל אביב, משרד הבריאות מפרסם דוח חמור על הזיהום בחופי תל אביב. החופים מתרוקנים, וקברניטי העיר תרים אחר פתרון שיאפשר לתושבים ליהנות מרחצה במים צוננים בסמוך לחופים היפים. במוחם של היזמים הבריטיים, האחים ג'ק ומוריס גריידל צץ רעיון: להקים על שפת הים בריכת מים מלוחים. זוהי בעצם סנונית ראשונה שתביא בהמשך להשקתה של בריכת גורדון המפורסמת.

הקבלן שמרל (שמריהו) סטולר, שהיה חתום על בניית מבנים מפורסמים בעיר תל אביב, בהם מלון פלטין, קיבל את שרביט הניצוח על אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר שידעה תל אביב של שנות ה-50 . יחד עם צוות פועלים מיומן, המצויד במכונות בטון ידניות ("טפלה") יצא לדרך. הבריכה תוכננה להיבנות על שטח שבעבר היה מכוסה במי ים. כיוון שכך, היה צורך לייבש היטב את הקרקע וליצור את התנאים לחפירת בריכה. בתהליך בניית הבריכה לא פעם היכו גלים את קירות הבריכה שחפרו הפועלים, מה שהוביל להריסתם ולבנייתם מחדש.

הפרויקט השאפתני הגיע לסיומו. בראשית אוגוסט 1956 דיווחו העיתונים:
"ליד הצריפים הרעועים של שכונת מחלול, ליד גבעת האהבה, ייפתחו בריכה אחת של מים רדודים, ובסוף ספטמבר ימולאו מים גם הבריכות האחרות וייפתח בית קפה גדול". בכירי העירייה וקהל תל אביבי רב הגיע לחנוך את בריכת השחייה רחבת הממדים, שכמותה טרם נראתה בארץ. בריכת גורדון הפכה במהירות לאבן שואבת עבור תושבי תל אביב והמרכז, שהגיעו כדי לטבול במי הבריכה הצוננים והמרעננים. בכל יום מי הבריכות נשאבו מבארות מי תהום מלוחים בטמפרטורה קבועה של כ-24 מעלות צלסיוס.